הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה לפי סעיף 333 + 335(א)(1) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום בו הודה הנאשם מיד בפתח משפטו, ישבו הנאשם, חבריו - ובהם המתלונן - עישנו נרגילה ושתו אלכוהול. לפתע קם הנאשם ממקומו, אחז בזכוכית הנרגילה והלם באמצעותה בחוזקה בראשו של המתלונן. לאחר מכן נמלט מהמקום כשהוא מותיר את המתלונן פצוע ומדמם. המתלונן פונה לבית חולים ונזקק לטיפול רפואי.
כאמור, הנאשם הודה בעובדות האישום בפתח משפטו, ביום 2/7/12. מצאתי לנכון לציין את תאריך ההודאה מאחר והכרעת הדין ניתנה מספר ימים לפני כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק העונשין. עם זאת, וכפי שיובהר, עקרונות התיקון לחוק לנגד עיני, הגם שכאמור אין התיקון חל על המקרה שבפני.
הנאשם יליד 1985. בעברו לא היה מעורב בפלילים. לאחר שהורשע ניתנה ע"י בית משפט זה החלטה המורה לשירות המבחן להגיש תסקיר בעניינו.
בתסקיר הראשון שהוגש ביום 10/9/12 דיווח שירות המבחן כי לא נוצר קשר עם הנאשם. בית המשפט נתן ביום החלטה, במסגרתה ניתנה לנאשם הזדמנות נוספת ואחרונה להתייצב אצל שירות המבחן.
לקראת הדיון שהיה קבוע ליום 17/12/13 הוגש תסקיר של שירות המבחן. שירות המבחן דיווח כי הנאשם החל בהליך של אבחון וטיפול בבעיית התמכרות לאלכוהול. עם זאת ציין שירות המבחן, כי הנאשם לא שיתף פעולה בניסיון לקיים הליך של צדק מאחה, וגם שיתוף הפעולה במסגרת הטיפולית היה חלקי. עם זאת המליץ שירות המבחן לדחות את הדיון בעניינו של הנאשם, כדי לתת הזדמנות להליך הטיפולי למצות את עצמו. בית המשפט נעתר לבקשת שירות המבחן והדיון נדחה.
ביום 21/3/13 הוגש התסקיר השלישי. שירות המבחן דיווח כי המטפלים בעמותת אפש"ר מדווחים כי הנאשם עדיין שולל התמכרות לאלכוהול ואינו מודע למצבו האמיתי. עם זאת דווח כי הנאשם החל לשתף פעולה עם הגורמים הטיפוליים. בצד ההתכחשות לצורך בטיפול, החל הנאשם למלא את כל המשימות הטיפוליות שנקבעו עבורו, ובצד הדחקת הנזקקות לטיפול החל בשיתוף פעולה עם הגורמים הטיפוליים. בנסיבות אלו הומלץ על טיפול פרטני אינטנסיבי, כמפורט בתסקיר, ודחיה נוספת כדי לעקוב אחר התקדמות הטיפול. חרף התנגדות המאשימה נעתר בית המשפט להמלצות שירות המבחן.
ביום 4/7/13 הוגש תסקיר משלים לקראת ישיבת הטיעונים לעונש שנקבעה ליום 8/7/13. בתסקיר מתאר קצין המבחן את התרשמות גורמי הטיפול בעמותת אפשר כדלקמן:
"להערכת מטפליו, ניכרת מגמה של שינוי תפיסתי והתנהגותי אשר עוזרת לו לשמור על יובש מוחלט. ניכר כי מגלה מודעות עצמית ויכולת לזיהוי מצבי סיכון ולחץ ולהימנע מהם ככל האפשר.
מטפליו בעמותת אפש"ר ממליצים על המשך טיפול במסגרת המרכז לשנה נוספת כדי להגיע לשינוי עמוק יותר, כאשר הדגש הינו על מניעת נפילה, זיהוי מצבי סיכון שונים והקניית כלים ומיומנויות להתמודדות יעילה במצבי לחץ שונים."
בהמשך המליץ קצין המבחן לגזור עונש שיאפשר את העמדת הנאשם בפיקוח שירות המבחן לתקופה של שנה נוספת, בנוסף לעונשים שיגזרו עליו, כך שההליך המשפטי ישמש כמנוף להצלחת ההליך הטיפולי.
המאשימה עותרת, במסגרת טיעוניה לעונש, לגזור על הנאשם עונש של מאסר משמעותי, בשים לב לחבלת הגוף שנגרמה לנפגע העבירה וחומרתה של העבירה בה הורשע הנאשם. המאשימה מציינת כי מהתסקירים עולה כי הנאשם לא הפנים את חומרת מעשיו ולמעשה, רק כשחרב המאסר מונפת מעל ראשו, ומטעם זה בלבד, הוא משתף פעולה עם גורמי הטיפול. בהתאם, כך טוענת המאשימה, אין לתת משקל של ממש להמלצות שירות המבחן, ויש לגזור על הנאשם עונש משמעותי ומרתיע. הסנגור עותר לאמץ את המלצות שירות המבחן. טיעוניהם פורטו בהרחבה בפרוטוקול הדיון מיום 8/7/13 ולא אחזור עליהם לעת הזו.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את מועד מתן גזר הדין ולהורות, לעת הזו, כי תוגש לבית המשפט חוות דעת של הממונה על עבודות השירות, באופן שיאפשר, בבוא העת, לשקול האם לאמץ את המלצות שירות המבחן באופן שבו ייגזר עונש, אשר בצד רכיבי ענישה ישלב גם אפשרות להעמדת הנאשם בפיקוח שירות המבחן, באופן בו ימשך ההליך הטיפולי.
לעניין זה מביא בית המשפט בחשבון את הוראות סעיף 40ד'(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. כפי שצוין, תיקון 113 לחוק העונשין נכנס לתוקפו מספר ימים לאחר שניתנה הכרעת הדין במסגרת הליך זה. עם זאת סבור אני כי יש מקום, במקרה שבפני, להתייחס להוראות החוק, כפי שתוקן, במובן זה שראוי לבחון האם קיים סיכוי של ממש כי הנאשם ישתקם, וככל שימצא כי קיים סיכוי כאמור, להביא את הדבר בחשבון במסגרת שיקולי הענישה.
ער אני לעובדה כי רתימת הנאשם להליך הטיפולי הייתה כרוכה בדחיות חוזרות ונשנות של ההליך השיפוטי. בתחילה לא שיתף הנאשם פעולה עם גורמי הטיפול. רק בהמשך, כאשר החל להבין את משמעויות התנהגותו, החל בשיתוף הפעולה. מוכן אני להניח כי הנאשם לא עשה כן לשם שמים אלא כדי לנסות ולהינצל מעונש המאסר. אלא שיתכן,
והדבר טעון המשך מעקב ובחינה, כי במקרה זה חל כמאמרם של חז"ל (פסחים נ, ב):
"... אף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה".
נזכיר כי בסופו של יום, מטרת הענישה שבהליך הפלילי אינה ענישה לשם ענישה. המטרה היא לצמצם עבריינות ולהגן על שלום הציבור. ואם בסופו של יום יוביל ההליך הטיפולי להוצאת הנאשם ממסלול עברייני והחזרתו למסלול נורמטיבי, כי אז השיג ההליך המשפטי את מטרתו. מכאן גם סבור אני כי יש לעשות שימוש חיובי באמצעי הענישה וההרתעה כדי להגיע אל התוצאה של הרחקת הנאשם מהעבריינות.
לעניין זה משמשות סמכויות בית המשפט וכוחן הכופה והמרתיע, אמצעי לרתימת הנאשם להליך טיפולי. היה וישתף פעולה, גם אם במטרה להימנע מענישה - יובא הדבר בחשבון. לא ישתף פעולה - ניתן יהיה לגזור עליו עונש של מאסר ממושך.
ראו לעניין זה:
David B. Wexler,
Robes and Rehabilitation:
How Courts Can Help Offenders "Make Good", 38
Court Review 18 (2001). Available online at:
http://digitalcommons.unl.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1208&context=ajacourtreview;